השמיכה של נטע
- Etty Zohar Amouyal
- Apr 13, 2019
- 1 min read
הפרוייקטים שלי מאופיינים תמיד בדבר אחד בסיסי. הם פשוטים, ומהירים. אני אוהבת לראות תוצאות מהר, כשאני יוצרת, אני מתרגשת, רוצה כבר לראות את העבודה מוכנה.
כשהתחלתי לסרוג בחודש אפריל את השמיכה של נטע, תיארתי לעצמי שהיא לא תהיה מוכנה באמת לתאריך המדוייק של היום הולדת שלה, אבל חשבתי שזה יקרה מעט אחר כך.
בחרתי דוגמא שמתאים לסריגה בכותנה, ולא דימיינתי כמה העובדה שאני סורגת אותה בקטיפה תאריך את העניינים.
אבל דבר אחד היה בטוח מההתחלה. מההתחלה, היה ברור שהיא תהיה יפה ורכה במיוחד.
בהתחלה, זה רץ.
וככל שמתקדמים, לוקח יותר ויותר זמן להשלים סיבוב.
אבל, בכל שורה, היא נהיית יותר יפה.
אני רגילה לקחת איתי לכל מקום את היצירה עליה אני עובדת. מהר מאד, לקחת איתי את השמיכה של נטע הפך להיות מסובך יותר ויותר :-)
ולהגיע לבריכה באמצע הקיץ עם שמיכת קטיפה, זאת משימה מורכבת במיוחד
אין הרבה אנשים בעולם שנתנו לי כל כך הרבה כמו מה שקיבלתי מנטע, המאמנת/מטפלת שלי.
וידעתי שלא משנה בכמה כדורי צמר אני אשתמש, וכמה שעות אני אעבוד על השמיכה, שום דבר לא יוכל לבטא ולו בקצת את ההכרת תודה שאני חשה כלפיה.
אבל התהליך של סריגת השמיכה הזו, היה בעצמי תהליך טיפולי. הלב כל כך מלא אהבה, שרק יצירה מיוחדת במינה יכולה להתאים כמתנה. יצירה כזו שאין לה שום מחיר.
כזו שיש רק אחת בעולם.
למישהי שלימדה אותי להרגיש בעצמי מיוחדת ויפה.
לקח לי תשעה חודשים לסרוג את השמיכה הזו. יותר מ40 כדורי צמר קטיפה (באיזה שהוא שלב הפסקתי לספור). מאה ומשהו שורות.
פרוייקט שהרבה כינו "מטורף". ופרוייקט שכולו נסרג באהבה והכרת תודה ענקית.
והנה. היא כבר לא שלי, היא כבר לא אצלי, אבל היא במקום המדוייק שבו היא צריכה להיות.
מלאת אור, מלאת אהבה.
לדעת שהיא שם, בחדר המיוחד שבו קיבלתי כל כך הרבה, ממלא אותי שמחה ואהבה
Comentários